יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ל״ו

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה ל״ו
1 כמה מיני טריפות בריאה. ובו י"ז סעיפים: הריאה יש לה שני קרומים ניקבו זה בלא זה או זה שלא כנגד זה כשרה עד שניקבו שניהם זה כנגד זה טור בשם רשב"א: הגה ויש מטריפים בנקבו זה שלא כנגד זה הגהות אשיר"י פא"ט ורבינו ירוחם וא"ו הארוך וע"פ והכי נהוג:
2 אפילו נגלד פירוש נקלף קרום העליון כולו כשרה אלא שצריכה בדיקה: הגה מיהו אם נמצא בועה על מקום שנקלף העור העליון יש להטריף כי הוי כקרום שעלה מחמת מכה בד"י יש אומרים אם נפחו הריאה ונקרע הקרום מחמת הנפיחה טריפה בבדיקות:
3 ניקבה ועלה בו קרום ונסתם טריפה:
4 ריאה שנשמע בה הברה כשנופחין אותה אם ניכר המקום שממנו נשמע ההברה מושיבין עליו רוק או תבן וכיוצא בו אם יתנדנד בידוע שהיא נקובה וטריפה ואם לא ניכר המקום מושיבין אותה במים פושרין ונופחין אותה אם בצבץ המים טריפה ואם לאו בידוע שקרום התחתון בלבד ניקב והרוח מהלך בין שני הקרומים ומפני זה ישמע בה קול הברה בשעת נפיחה וכשרה: הגה ואם שמו אותה פעם אחת במים חמין אליבא דכ"ע או קרים שוב אין לה בדיקה אפי' בפושרין ב"י בשם הר"ן:
5 נמצאת נקובה במקום שיש לתלות שנעשה אחר שחיטה כגון שהעביר הטבח ידו בכח או שתלשה בכח או שלקחה זאב והחזירה נקובה תלינן להקל וכשרה ואפילו יש נקבים הרבה שלא במקום שיניו תלינן כולהו בזאב: הגה ולא תלינן ביד הטבח אלא אם הנקב משוך שדרכו להיות מכח הטבח אבל אם הוא עגול בד"י בשם מהרי"ל ומהר"י מולין לא תלינן בטבח כי אין דרכו להיות עגול וכל נקב שהוא פתוח הגהות מרדכי פ"ק דחולין או שהושחר או אדום סביב הנקב ב"י בשם מ"כ ואפילו הוא רק אדום סביב הצלעות נגד הנקב טריפה ולא תלינן בשום דבר דבודאי מחיים נעשה שם: וכן אם נמצאו עליה תולעים שנקבוה ואין ידוע אם נקבוה קודם שחיטה או אחר שחיטה כשרה ואם אין מקום לתלות והדבר ספק אם ניקבה מחיים עושים נקב אחר ומקרבין אצלו אם הם דומים כשרה שכמו שזה נעשה אחר שחיטה כן נעשה הראשון ואם אינם דומים טריפה ואין מדמין מריאה של בהמה דקה לריאה של בהמה גסה אלא מדקה לדקה ומגסה לגסה רי"ף ורמב"ם ורשב"א ותוספות והגה"מ בשם ר"ח: הגה וי"א דאין מקיפין מבהמה זו לבהמה אחרת רש"י ובה"ג ורא"ש וטור ואגודה וסמ"ג ור"ן ור' ירוחם הביאו דעת רש"י בסוף ואפילו בבהמה אחת אין מקיפין אלא מגסה לגסה דהיינו מאומא לאומה או מדקה לדקה דהיינו מאונה לאונה מיהו בזמן הזה אין אנו בקיאין ואין לסמוך אהקפה כלל להכשיר כל בו בשם הגאונים ומהרי"ל ושאר אחרונים:
6 ניקב אחד מהסמפונות פי' קנים החלולים שבתוך הריאה שבפנים לחבירו כגון במקום שמתפצלים זה מזה ואין בשר ביניהם טריפה שחברו קשה ואינו מגין עליו אבל ניקב לבשר הריאה הבשר מגין עליו וכשרה:
7 הריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב אם הסמפונות עומדים במקומם ולא נמוחו כשרה ואם נמוק אפילו סימפון אחד טריפה כיצד עושים נוקבים אותה ושופכין אותה בכלי שהוא שוע באבר אם נראה בה חוטים לבנים בידוע שנמוקו הסמפונות וטריפה ואם לאו בשר הריאה בלבד הוא שנימוק וכשרה והוא שיהא מחוי המים זך אבל אם הם עכורים או סרוחים טריפה: הגה ויש מכשירין אפילו בעכורים וסרוחים הרא"ש והרשב"א והרז"ה והר"ן וטור וסה"ת וסמ"ג והגה"מ וכל בו סימן ק"א וע"ל ר"ס ל"ז ומי שהוא בקי לבדוק שלא נמוחו הסמפונות יכול לסמוך עלייהו לצורך הפסד מרובה:
8 חסר מגוף הריאה ולא ניקבה כשירה ויש מי שאוסר: הגה והמנהג להכשיר אם החסרון ככ"ף פשוטה אבל אם החסרון ככ"ף כפופה כזה אם יוכל להניח בגומא ההוא אצבע אגודל מקרי חסרון וטריפה ואם לאו כשרה וכל זה כשנראה החסרון מבחוץ לאחר הנפיחה אבל אם היא מבחוץ כשאר ריאה אלא שנחסר מבשרה מבפנים אפילו מחזיק החסרון עד כדי רביעית כשרה יתר מכאן טריפה מהרי"ו ובדיקות ישנים וראה מעשה וש"ס וטור ופוסקים וב"י בשם אהל מועד:
9 הריאה שנמצא בה מקום אטום כל שהוא ל' רמב"ם פ"ז ד"ו שאין הרוח נכנס בו ואינו עולה בנפיחה מביאין סכין וקורעין הקרום לבד מהרי"ו וב"י בשם מ"כ ורשב"א בת"ה סמוך ממש למקום האטום אם נמצא בו ליחה מותרת שמחמת הליחה לא נכנס שם הרוח ואם לא נמצא בו ליחה נותנין עליו מעט רוק או תבן או נוצה אם נתנדנד כשרה שהרי הרוח בא שם ואם לאו טריפה: הגה ולא מקרי אטום אלא כשמראהו דומה לשאר ריאה אלא שאינו עולה בנפיחה אבל אם מראהו דומה למוגלא אינו אלא טינרי וכשר בלא בדיקה הגהות מיימוני וסמ"ג וב"י בשם רש"י ואף באטום יראה תחילה ליתן הריאה במים פושרין או ליתן מים פושרין תוך הקנה ולנענע אותה הגהות אשיר"י או למשמש הרבה במקום האטום רוקח ולשפוך אחר כך מה שבתוך הקנה ואם עולה אחר כך בנפיחה כשרה ואפילו אם כבר נחתכה הריאה אם יוכל לבדוק על ידי שפופרת שיעלה מקום האטום בנפיחה יש להכשיר מהרי"ו וערוך ערך אפי פי' כן פחיזה דש"ס:
10 ריאה שקשה כעץ במשמושה טריפה וה"ה אם קלה כעץ טריפה מהרי"ו:
11 ריאה שנתמסמסה דהיינו שנמצאת שלימה וכשתולין אותה תחתך ותפול חתיכות חתיכות טריפה:
12 ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל אוסרין אותה מספק:
13 ריאה שיבשה אפילו מקצתה טריפה והוא שתהא נפרכת בצפורן: הגה ואם משרטט בציפורן על בשר הריאה ונראה השרטוט בתוכה מקרי יבש וטריפה. מצא כתוב וכן הוא בבדיקת האחרוני':
14 צמקה כולה אם מחמת בני אדם שהפחידוה כגון ששחטו אחרת לפניה וכיוצא בזה טריפה ואם בידי שמים כגון שפחדה מקול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה או מפחד שאר בריות כגון מקול שאגת אריה וכיוצא בזה כשרה:
15 כיצד בודקין אותה אם הדבר ספק מאיזה דבר בא לה דעת הר"ן מושיבין את הריאה במים מעת לעת אם היה זמן הקור מושיבים אותה במים פושרים ובכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלים כדי שלא יצוננו במהרה ואם היה זמן החום מושיבין אותה במים צוננים בכלי שהמים מתמצין מגבו כדי שישארו קרים אם חזרה לברייתה הרי זה בידי שמים או בידי הבריות ומותרת ואם לא חזרה בידי אדם היא וטריפה כל הסעיף ל' הרמב"ם שם ד"י: הגה ונראה דאין לנו לסמוך על בדיקה זו כי אין אנו בקיאין בכל דבר שצריך בדיקה ואם נראה שבא לה בידי שמים אין להכשיר בלא בדיקה זו ובזה יש לסמוך על בדיקתנו כ"פ רש"ל:
16 ריאה שהרגיש בה במשמוש היד שמחט בתוכה אם שלימה היא נופחין אותה אם עולה בנפיחה כשרה בין אם היא דקה או עבה בין אם נכנסה דרך חודה או דרך קופה פי' דרך צד העב ואם היא חתוכה טריפה. יש עליה קורט דם כנגד המחט בחוץ טריפה אפילו היא שלימה: הגה ובזמן הזה יש להטריף כל ריאה שנמצא בה מחט ואין דנין בה דין שלימה ב"י בשם סמ"ק הגהות מיימוני פ"ז וא"ו הארוך ומהרא"י שער ל' אם לא במקום הפסד מרובה אז יש להקל ולבדוק ע"י נפיחה ש"ד סימן צ"ב בהגהות ובית יוסף ומהרי"ל וכן משמעות כל הפוסקים:
17 מחט שנמצא בסמפונא רבה דריאה כשרה: הגה ואפילו בחתיכה שלא נוכל לבדוק בנפיחה יש להכשיר ב"י בשם ר"ן וש"ד ומהרי"ו בשערים ור' ירוחם ולאפוקי כלבו ואו"ה:
פירוש יד אברהם על שולחן ערוך יורה דעה ל״ו
1 סימן ל"ו סעיף ה' בהגה"ה ולא תלינן ביד הטבח אלא אם הנקב משוך כו' אבל אם הוא עגול לא תלינן בטבח כי אין דרכו וכו'. כאן דקדק לומר לא תלינן בטבח ולא כתב בשום דבר כדכתב בסיפא באם אדום סביב הנקב כו' לא תלינן בשום דבר דכאן אם הנקב עגול עי' זבחים דף ע"ב בידא דטבחא הוא דלא תלינן שקורע ביד בצפרניו כמ"ש רש"י ור"ן והגהת אשר"י וש"פ וסתם קריעה היינו לארכו. משא"כ תולעים תלינן אפילו אם הנקב עגול שדרכו להיות כן. או בראש האיזמל הקטן או במחט וקוץ עי' זבחים שם ודאי דרכו להיות עגול ותלינן שפיר משא"כ בסיפא ולשון הגה"ה מדוקדק הדק היטב:
2 ש"ע ס"ו ניקב אחד מהסמפונית לבשר מגין עליו וכשירה. ונלע"ד דזה איירי שהבשר לא ניקב ג"כ כנגדו דאי היה ניקב כנגדו אזלא לה סתימה. וכדאמרינן בש"ס פא"ט דף מ"ח והביאו הש"ך ר"ס מ"ב גבי סתימת דופן לאונא וסתימת כבד למרה. וצע"ג דא"כ האיך מכשרי הט"ו סעיף ט"ז מחט שנמצא בבשר הריאה הלא כשיצאה המחט מהסימפון לבשר ניקב הבשר ג"כ כנגדו ואינו מגין ובפרט מחט שדרך לחסר הבשר. כדאיתא בש"ס שם ע"ב דמחט בריאה אינה כשירה אלא למ"ד חסרון מבפנים לא שמי' חסרון וע"ש בפרש"י. ומצאתי בס' פמ"ג בשם תב"ש שכתב דתלינן דמיד שנקבה המחט עברה בתוך הריאה ולא שהתה ולא נחסרה דהחסרון בא ע"י שהייתה כמ"ש רש"י ע"ש. ותמיהני דאכתי אף בלא חסרון יש כאן נקב וא"א להגין. דנקיבת הסותם ה"ל נקיבת הנסתם כדמוכח בש"ס שם דפריך ליתנו נקובת הדופן והכבד. וכבר ידעת שכל נקב במשהו ואפילו אין בו חסרון כמ"ש רש"י ור"ן ורע"ב וש"פ ריש פא"ט. וכן מוכח בש"ס ורש"י דף מ"ז ע"ב גבי הריאה שניקבה או שחסרה דשניקבה היינו שאין בו חסרון וזה ברור. ומ"ש בפמ"ג דבשר הריאה רך והדריא בריא צ"ע הא ה"ל קרום שעלה מחמת מכה שאינו קרום בכל הנקבים בין בסותם ובין בנסתם וכמ"ש הפמ"ג עצמו ר"ס מ"ב לענין סתימת כבד במרה דאם ניקב כנגדו ואח"כ עלה בו קרום לא מהני דקי"ל ר"פ המקשה דף ס"ח דטריפה אין לה היתר. וגם צ"ע במ"ש האחרונים דאם המחט מקצת תחובה בסימפון ומקצתה בבשר טריפה. שאין הבשר מגין שהמחט מונעת. ותימא דלפ"ז אפילו נמצאת בבשר הא בודאי מתחלה כשיצאה מהסימפון לתוך הבשר היתה מקצתה תחובה בבשר וא"א להיות מותר דטריפה אין לה היתר וצ"ע. ות"ל שאח"ז מצאתי קושיא זו בפמ"ג ולא אשכח לה פירוקא. ובאמת הני קושיות עצומות הן. ולפיכך אין להכשיר מחט בריאה כלל אפילו במקום הפס"מ ודלא כהג"ה וצ"ע. ומיהו בס' תורת יקותיאל סי' מ"ד הוכיח דכל הטריפות יש להן היתר וחוזרין להכשירן ע"י עצמן רק קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום דסופו לסתור. וכ"מ בחה"ר פ' המקשה שכתב דטריפה אין לה היתר ע"י אדם כגון שיחתוך למעלה וכו' אבל פסול שחוזר ע"י עצמו או ע"י סמנין חוזר להכשירן:
3 שם סעיף ז' הריאה שנשפכה כקיתון כו' אם הסמפונות עומדין במקומן כו' כשרה. והוא שיהא מחוי המים זך אבל אם הם עכורים או סרוחים טריפה. כך הוא דעת הרי"ף והרמב"ם. ובאמת לא כתב הרי"ף גבי נשפכה דצריך שלא יהא בהם סירחון רק כתב שלא יהא עכירי. וגבי בועות בהיפך הזכיר סרוחין טריפה ולא הזכיר עכורין. ודע שכל המפרשים לא ירדו לסוף דעתו של הרי"ף בזה לכן הרבו להקשות עליו. לכן אאריך קצת. דע שהב"י ר"ס ל"ז כתב בשם ס' א"ח שכתב בשם הר"ר יהונתן דכל היכא דלא אסרוח בחוץ לא חיישי' אי מסריח מבפנים. וכתב עליו הב"י שאין נראה כן מהגמ' והפוסקים. אבל לפענ"ד שדברי הא"ח בשם הר"י ברורים ומוכרחים בש"ס לפ"ד הרי"ף דגרסי' בסוכה פרק לולב הגזול דף ל"ו בעי רבא נולדו באתרוג סימני טריפה מהו כו' ומסיק כי קא מבעיא ליה כדעולא אמר ר"י ריאה שנשפכה כקיתון כשירה ואמר רבא והוא דקיימא סימפונא הכא מאי דילמא התם הוא דלא שליט בה אוירא הדרא בריא. אבל הכא דקא שליט בה אוירא סרוחי מסרחא. אי דילמא ל"ש. וקאמר ת"ש אתרוג תפוח סרוח פסול. מאי לאו תפוח מבחוץ סרוח מבפנים לא אידי ואידי מבחוץ ול"ק כו'. והנה מפרש"י מוכח שהאיבעי' דרבא איירי בשנשפך כקיתון מבפנים דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין בתוכן ועדיין לא נסרח. והכי משמע לכאורה ממאי דאמר רבא אבל הכא דקא שליט בה אוירא סרוחי מסרחא. משמע שעדיין לא נסרח כלל. ויש לתמוה דא"כ היאך פושט מהך ברייתא דנקט סרוחה מבפנים דמיירי שכבר נסרח ובזה לא איבעיא לרבא כלל. ובס' כרו"פ הקשה להרי"ף דהא אם כבר סרוח אפילו בריאה פסול וכ"ש באתרוג. ולא דק דאפילו להחולקים על הרי"ף וס"ל דבריאה אפילו אסרוח כשר. מ"מ האיך רוצה למיפשט מהכא כיון דזה איירי בשנסרח והאיבעיא שלו הוא בשלא נסרח עדיין. ואין לומר דהכי פושט דאלמא דאתרוג חמור מריאה עכ"פ דבריאה אפילו אסרוח כשירה. ז"א דא"כ מאי דחייה רבא לא אידי ואידי מבחוץ דהא בריאה אפילו בכה"ג כשירה ובאתרוג טריפה. א"כ ע"כ מוכח דאתרוג חמור דאמרי' האי סברא דקא שליט בה אוירא סרוחי מסרחא. ואין להקשות דאמאי לא מבעיא ליה לרבא בשכבר נסרח כיון דבריאה אפילו בכה"ג כשירה ובאתרוג מאי. י"ל דרבא ידע מהברייתא שמביא אתרוג תפוח סרוח פסול ולא מבעיא ליה אלא בשעדיין לא נסרח. איברא דקושיא הראשונה היא עצומה דהאיך פושט מהברייתא. וגם יש להבין שהרי"ף שם בסוכה השמיט האיבעיא משמע דס"ל לקולא וקשה הא ספיקא היא בתלמודא וה"ל להחמיר. וכבר עמד שם הרא"ש בזה ומ"ש דספיקא דרבנן היא הוא דחוק דמנ"ל דהני פסולין דרבנן הן: אבל האמת יורה דרכו שדעת הרי"ף ז"ל דאפילו בריאה שנשפכה אי לא אסרוח מבפנים ובחוץ רק מבפנים לחוד אינה טריפה. ומבעיא ליה לרבא באתרוג כה"ג שנשפך ונסרח מבפנים לבד מאי אי אמרינן כיון דקא שליט בה אוירא סרוחי מסרחי פי' לגמרי אפילו בחוץ. כיון דמבחוץ הוא דשליט בי' אוירא מיסרחא שם. והשתא א"ש דבעי למפשט מהך ברייתא דאתרוג תפוח סרוח פסול מאי לאו סרוח בפנים אלמא סרוח בפנים לבד נמי טריפה. ודחי לא אידי ואידי מבחוץ. דשם הוא דטריפה דשם אפילו בריאה טריפה. וכיון דלא נפשטה פסק לחומרא דסרוח פסול בין בפנים לחוד ובין בחוץ. אבל בנשפך בלא סירחון כלל לא פסק בזה לחומרא דבזה לא איבעיא ליה כלל וזה ברור: נמצא מוכח מכל הנ"ל דבריאה בעינן שיהא נסרח בחוץ וכמ"ש הא"ח בשם הר"י אבל לא בנסרח בפנים לחוד וא"כ בנשפכה כקיתון שהמחוי הוא בפנים אף אם הוא נסרח לית לן בה אי לא אסרוח הריאה בחוץ. ואינה טריפה אלא אם המחוי עכור וכמ"ש הרמב"ן במלחמות ה' הטעם דבעכורים א"א ליבדוק הסימפונות אי יש שורייקי חיוורי. וז"ש הג"ה ומי שהוא בקי לבדוק שלא נימוחו הסימפונות כו' ומשום עכורין נקט הכי דבזה צריך בקיאות. אבל גבי בועות שהם מבחוץ בריאה שפיר כתב הרי"ף דאם הם סרוחין טריפה ולא הזכיר עכורין כיון דא"צ בדיקת הסימפונות בבועות כמ"ש ר"ס ל"ז דלא כהרמב"ם. ובזה נסתלקו כל מ"ש עליו הרשב"א והרא"ש והר"ן והז"ה עי' בב"י שהביאם. ודוק היטב: ואגב שהזכרתי הש"ס דסוכה אזכיר מה שיש לי תימא רבתי עלה. דהכא קא מבעי' ליה לרבא אי אמרינן כיון דשליט בה אוירא סרוחי מיסרחא או לא. ותימא דבפא"ט דף מ"ו אמרי' גבי ריאה שיבשה אפילו מקצתה טריפה וכמה אמר ר"פ משמיה דרבא כדי שתהא נפרכת בציפורן ופריך כמאן כר"י בן המשולם דתנן איזוהי יבישה לגבי מומי בכור כדי שתינקב ואינה מוציאה טיפת דם. רי"א יבישה כדי שתהא נפרכת בציפורן. ומשני אפילו תימא ר' גבי אוזן בכור דקא שליט בה אוירא לא הדרא בריא אבל ריאה דלא שליט בה אוירא הדרא בריא. אלמא דפשיטא ליה לרבא לחלק בהכי אפילו לקולא וכ"ש לחומרא כמו גבי אתרוג וצע"ג. וניחא לי דלענין יבישות האתרוג מיפסלא כשינקוב ואינו מוציא ליחה דה"ל כאוזן בכור דבפירי ליחה שלו ה"ל דם כמ"ש הרא"ש שם בסוכה וכ"פ בא"ח סי' תרמ"ו. אבל מ"ש צ"ע. וצ"ל דבתר דבעיי' הדר פשטה ועיין מ"ל פ"ד מהל' תרומות ובכה"ג איתא בכ"ד. וכ"כ תוש' בעבודת כוכבים דף ס"ח א' ונ"ל להחמיר בדין נולדו באתרוג כו'. וביש פוסלין שהביא בא"ח סי' תרמ"ח ס"ד. וע"ש בט"ז שנראה שמסכים כן וכן עיקר:
4 סעיף ח' בהג"ה נחסר בשרה מבפנים אפילו מחזיק החסרון עד כדי רביעית כשירה יתר מכאן טריפה. מה שמחלקין הרש"ל והב"ח בין זה לנשפך כקיתון דהכא החסרון במקום א' גריעי טפי. לא משמע הכי בש"ס פא"ט דף מ"ח גבי מחט בריאה דאמרי' שם דלמ"ד חסרון מבפנים לא שמי' חסרון כשירה אע"ג דכשנמצאת בבשר וטבע הברזל לחסר הבשר כששוהה שם. ולא הוזכר שם כלל חילוק זה בין רביעית ליתר מכאן ושם החיסרון במקום א'. והכי משמע להדיא בש"ס שם ורש"י ותוס' שמדמין חיסרון דהתם לחיסרון דנשיכה וכמו שמותיב ממתני' גבי נשפכה ומסיק דשרי כן התם ומתרץ דלר"ש איצטריך ולא מתרץ בפשוט דמתני' איירי בחיסרון במקום א' יותר מרביעית דשמי' חסרון. אלא ש"מ שאין חילוק כלל בין זה לנשפכה. ותמהני על הגה"ה שפסק לאסור ביותר מרביעית דא"כ גבי מחט בריאה אמאי מכשר סתמא בהפס"מ בסעיף ט"ז וה"ל לומר שיש לבדוק אם יש בחיסרון יותר מרביעית כיון שדרך הברזל לחסר הבשר כששוהה שם וצ"ע. ולכך נלע"ד שיש לסמוך על משמעות הש"ס ורש"י ותוס' ורשב"א במשמרת הבית. וכ"ד הרמב"ם שהרי השמיט מימרא דרב נחמן בש"ס מהברייתא דחיסרון במקום א' אפילו מחזיק רביעית כשירה. ולא כתב אלא דין נשפכה כקיתון ואי הוה ס"ל דיש חלוק בין זה לנשפכה לא הוה משמיט. וכ"פ הט"ז ודלא כהנקה"כ:
5 ש"ע סעיף ט"ז ריאה שהרגיש בה במשמוש היד שמחט בתוכה כו' יש עליה קורט דם כנגד המחט מבחוץ טריפה אפי' היא שלימה. זה נלמד מדין מחט הנמצא בבית הכוסות מצד א' לקמן סי' מ"ח ס"ח. ולדעת הרא"ש שם דא"צ לבדוק אם ניקב משני צדדים. וכן הוא בקוץ התחוב בושט מבפנים לדעתו וכמ"ש בס"ד סי' ל"ג. א"כ כ"ש כאן א"צ לבדוק אחר קורט דם שהרי כאן עדיף מתחוב מצד א' שהרי המחט נמצא בבשר הריאה ואינו תחובה אפילו בעור הפנימי. ומיהו כתבתי שם דבושט צריך לבדוק לכתחלה. וכ"מ בהגהת אשר"י ריש א"ט דריאה שוה לושט. וטעמא דטריפה במחט עבה הנמצאת בחתיכה דריאה וקופה לגו משום שיש לחוש שמא הבריא. פי' שמא יצא המחט לחוץ ונקבה וחזרה לאחורה כדחיישינן בושט להמחבר סי' ל"ג ס"ז וכ"כ הרשב"א בתה"א דף ל"ו. ואף שהגה"ה פסק שם להקל דלא חיישינן שמא הבריא נראה דש"ה כיון שנמצאת תחובה בתוך בשר הריאה א"כ כיון שנקבה כל כך חיישינן שמא נקבה עוד. ודברים אלו משמע בס' בד"ה לרא"ה דף ל"ג ע"א. ולפי זה כשנמצאת בסימפונא רבא בלא תחיבה ה"ל דין נמצאת שנתבאר בושט סי' ל"ג וסימן מ"ח דכשירה. וע"ד אי איתא דכבר יצאה לתוך הבשר וחזרה מי מכוונה לאותו סימפון הילכך דברים ניכרים על כרחינו שלא ניקבה כלל. זה יש ללמוד מפרש"י פא"ט דף מ"ח. ונ"ל דלפ"ז יש להקל בנמצאת בסימפונא רבא אפילו אם יש קורט דם או סירכא כשירה מבחוץ ודומה למחט הנמצאת בכרס. עי' בסי' מ"א ס"ח בהגה"ה ובאה"ט שם וסי' מ"ח ס"ק יו"ד ע"ש ודו"ק. ועמ"ש בענין מחט בריאה בסי' זה סעיף ו' דאין להכשיר כלל אפילו במקום הפס"מ ודלא כהג"ה כאן אם לא שנמצאת בסימפונא רבא והיא שלימה כשירה אפי' אם יש קורט דם או סירכא שהיא בלא"ה כשירה:
6 שם סעיף י"ז מחט שנמצא בסימפונא רבה דריאה כשירה ואפילו בחתוכה. משמע דגם בשלמה אפשר להרגיש ואין להקשות איך אפשר להרגיש במשמוש היד כשהיא בסימפונא רבא. דיש לומר כגון שנפלה דרך הקנה אבל היא עדיין שלימה: כתב הש"ך בשם הב"ח דאפילו נמצא המחט תחוב בריאה מעבר לעבר אפ"ה אי ליכא קורט דם כלל אמרינן אחר שחיטה דחק ועבר כמו מחט הנמצא בביה"כ בסי' מ"ח. והש"ך הקשה עליו והמ"י מיישבו ע"ש. ומ"מ הניחו בצ"ע דשמא דמי לושט סי' ל"ג. ולפענ"ד טעם ברור דאמרינן המשקין שטפוהו דכיון שקרום התחתון של הריאה אדום כדאיתא בש"ס ופוסקים. אין טיפת דם ניכרת בו וכדאיתא גבי ושט בסי' ל"ג. והיכא שאי אפשר לבדוק טריפה כדלקמן סי' מ"ח ס"ח. וה"נ י"ל שמא עדיין יש קורט דם בפנים ואינו ניכר. ולי קשה עוד ע"ד הב"ח דנהי שאין לחוש לריאה בכה"ג דאמרי' דאחר שחיטה ניקבה מ"מ ניחוש לוושט במחט קלישתא או בקופא לבר דכיון שהריאה נקובה לא עדיף מחתוכה דכבדא דמטרפינן מה"ט. דבשלמא כשהריאה שלימה לפנינו לא מחזקינן ריעותא לומר דניקבה כבר ועלה בה קרום כדאיתא בפא"ט. אבל בנקובה לפנינו לא שייך זה: